אחת הדרכים האהובות עלי להימנע מ- PMO הייתה לקרוא את כל סיפורי ההצלחה באתר YBOP.
קינדה ארוכה אבל שנה זה זמן רב !:
גיל 20 - 365 ימים
אני בן 21 ובמהלך הבחינות בשנה שעברה החלטתי שפורנו כבר לא יהיה חלק מחיי.
כשניסיתי לכתוב את סיפור ההצלחה שלי בגיל 3 חודשים, זה היה נורא. לא השגתי כלום. היו מעט שינויים בחיים. התחלתי הרבה דברים, אבל לא זכיתי להצלחה מלבד הימנעות מ- PMO. כשממש הבחנתי בשינויים היה כשחזרתי לבית הספר בספטמבר. הנה הסיפור שלי בן 12 חודשים.
חיי היו שונים בהרבה. בשנת הלימודים האחרונה הייתי די מדוכא. נהגתי להתעורר בבוקר עם תחושת בושה גדולה. בושה שעוד לא סיימתי את התואר. בושה שעוד לא הייתי בבית ספר לרפואה. בושה שעוד הייתי ענייה. נהגתי לשתות 3-8 קפה ביום כדי להכריח את עצמי להיות פרודוקטיבי, לדלג על ארוחת בוקר וצהריים באופן קבוע. פעם הייתי הולך לחדר כושר 4-5 ימים בשבוע, אבל בשנה שעברה מצאתי זמן ללכת רק פעם או פעמיים. משלא אכלתי או התאמנתי מספיק התחלתי לרדת במשקל. הייתה לי חברה לא בשלה שתמיד התלוננה.
3 חודשים
באוגוסט (3 חודשים אחרי P) עברתי מהאוניברסיטה לתכנית טכנית. מה שאני לומד בבית הספר הוא מעשי מאוד. אני לומד על ידי עשייה בסביבה של אדם לאדם במקום ללמוד בעצמי במשך שעות. אני כבר לא שונא את עצמי. אני מרגיש שאני כבר לא מחכה שחיי יתחילו "ברגע שאעבור את בית הספר לרפואה". אני חי כל יום במלואו עכשיו. רציתי לנגן בפסנתר כבר שנים, אבל ההורים שלי תמיד אמרו שאין לנו מקום לפסנתר (באמת שאין לנו מקום, הם די עצומים). תמיד אמרתי לעצמי "יום אחד" שאקבל. באוגוסט קניתי מקלדת חשמלית. זה הרבה יותר קטן מפסנתר אבל זה מספיק טוב בשבילי. לעשות משהו שנועד רק לאושר שלי היה חוויה חדשה מאוד ונתן לי את הביטחון העצמי להמשיך בהרפתקה שלי ללא PMO.
בתחילה, היו לי הרבה בעיות להשאיר את דעתי מהמחשבים הראשונים. הייתי ממשיכה ברציפות פסים ארוכים וארוכים יותר של no-M, אבל הייתי שוחה כל הזמן, ובהכרח הייתי אורגזמה, מתבוססת ברחמים עצמיים ואז מנסה פס נוסף. הפסים התחילו כ- 3 ימים שנחשבו כהצלחה, עד שבסופו של דבר 3 שבועות היו אמת מידה של "פס נהדר". היה לי די טוב בלי פורנו. עקבתי אחר כל הדברים בלוח השנה שלי. כל עוד תדירות האוננות שלי הייתה יורדת בהתמדה (faps / חודש), התרגשתי לעשות את הפסים ארוכים ככל האפשר כדי להוריד אותו מהר יותר.
אבל קצת התבלבלתי, מכיוון שיש אנשים שיכולים לפרוש מ- PMO ב- ONE SHOT. פשוט * פוף *, 90 ימים, כוח רצון, נעשה.
בספטמבר נתתי לעצמי מגבלה לשתייה בשתייה. כשהתחלתי לראשונה את מגבלת השתייה שלי, מעולם לא הייתי מרוצה. הייתי רגיל לשתות קבוע במשך 2 שעות וללכת לישון מבוזבז. עכשיו, בליל שתייה, יש לי רק 4 או 1 משקאות סטנדרטיים. יש לי לילה שתייה אחד או שניים בסוף שבוע. פיניתי המון זמן על ידי כך, ואני נהנה לשתות הרבה יותר עכשיו כי מדובר בשיחה, לא בלהתבאס ולהימלט מהמציאות. שינוי התנהגות שלילית זו היה חלק גדול בשיפור חיי.
שינוי אחר שאינו PMO היה פרישת האינטרנט. במהלך השנה האחרונה שלי בתיכון ובשנה הראשונה שלי באוניברסיטה, ביליתי זמן מגוחך באינטרנט. זה היה משעשע, אבל יכולתי להכניס את הזמן והעניין למשהו טוב יותר. כשניסיתי לראשונה השתמשתי באתר סטופר כדי לתזמן את השימוש באינטרנט, והרשיתי לעצמי רק שעה ביום. בתחילה זה היה יעיל, אבל בשלב מסוים בכלל לא רציתי להמשיך. האינסטינקט שלי כשאני רואה חולשה הוא ללכת על ההרג, אז כשראיתי את ההרגל שלי מתפרק החזרתי אותו עוד יותר. יצרתי "יום ראשון באינטרנט", שם יכולתי ללכת לאינטרנט רק ביום ראשון. מהר מאוד הבנתי כמה מעט אני זקוק לאינטרנט ביום יום. להיכנס לאינטרנט פעם בשבוע לבדוק את לוח הזמנים של העבודה שלי ולשלם חשבונות / לעשות בנקאות מקוונת היה מושלם, ואחרי זה תהיה לי שעה לבדוק בלוגים או כל מה שרציתי לעשות בפנאי. בדרך כלל הייתי עושה את הבנקאות שלי בבית ואז מביא את המחשב הנייד שלי לבית קפה או לאחד מבתי חברי למשך השעה. במהלך שנת הלימודים השתמשתי במחשב שלי כדי להקליד את ההערות שלי אבל הייתי מתנתק מהרשת המקומית.
העניין לצאת מהאינטרנט היה כי שמתי לב שכמעט כל ההתמוטטויות של P התרחשו לאחר שביליתי באינטרנט ו"טעות "ראיתי תמונות או טקסט מפעילות. שמתי בטעות הצעות מחיר, כי כמעט מובטח שאם אתה לא נמנע במכוון מרוב האתרים ומתמקד בכמה נבחרים שאתה יודע שהם בטוחים, אתה נתקל בטריגרים באינטרנט. שתייה הייתה גם טריגר מרכזי, לא כשהייתי שיכור, אלא כשהייתי הנגאובר למחרת בבוקר. בדרך כלל הייתי מקל על הנגאובר על ידי שתיית קפה זוגית, PMO ועישון מריחואנה.
7 חודשים
אחרי שבעה חודשים בלי P, שלא הצלחתי עם נשים (עדיין), עם מגבלה של 2 שתייה ונגמרו לך החסכונות, התחלתי להילחץ ממש .. זה הלך והחמיר. הייתי בבית הספר עומד בתור להביא כריך יום אחד ומשום מקום היו לי דפיקות לב מטורפות והרגשתי קר כקרח. הרגליים שלי התחילו לרעוד והייתי צריך לשבת. לא היה לי מושג מה קורה אז התקשרתי לאבי החורג והוא נתן לי טרמפ לבית החולים. הם אמרו שהם לא יודעים מה זה אבל כנראה שזה לא עניין גדול. זה קרה שוב שבוע אחר כך ביום שישי בערב, אז פשוט הלכתי למרפאה. הרופא אמר שזה היה רק התקף פאניקה, אז אני לא צריך שיהיה לי יותר מדי קפאין ולעבוד על הלחץ שלי. הפסקתי קפה ומשקאות אנרגיה באותו יום ועברתי לתה ירוק ותה לבן.
-זכרתי בשיחה סתמית כבר למעלה משנתיים שאני "חושב לעשות שיעור אגרוף". בינואר סוף סוף נרשמתי לאחד. מכיוון שאני כבר לא אובססיבי לגבי ה- GPA שלי, למעשה יש לי זמן לנסות דברים חדשים שאני נהנה מהם. הבישול שלי השתפר בהרבה. קניתי לעצמי בגדים חדשים שאני שמחה ללבוש במקום ללבוש רק מה שהיה בארון שלי. קראתי 4 או 5 ספרים בנושא משחקים ועשיתי הרבה גישות עד לחודש האחרון בערך. קיבלתי 3 מהפכים, מציצה, עבודת יד ועוד מציצה. עשיתי הרבה גישות וקיבלתי הרבה מספרים, אבל מספרי טלפון לא שווים תאריכים או מין. גדלתי כאינדיבידואל כי הכרחתי את עצמי לסיטואציות חדשות. חווית המשחק שלי נקצרה כאשר המציצה השנייה (שתי בחורות שונות, בהפרש של כחודש וחצי) הובילה למערכת יחסים מזדמנת.
קיבלתי שקט נפשי כשהמשחק שלי השתפר והצלחתי קצת עם נשים. בסופו של דבר | התרגלתי למגבלת 2 המשקאות. עדיין יש לי יתרה בכרטיס האשראי שלי ב- 365 יום, אבל שילמתי את שכר הלימוד במלואם, ויתרת כרטיס האשראי שלי הצטמצמה מדי חודש. רק בחודש 11 התחלתי לערוך אורגזמות קבועות עם החברה שלי עכשיו שהלחץ שלי נעלם.
לפני חודשיים קודמתי בעבודתי של שלוש שנים. אני בדרך לקידום נוסף בקיץ הקרוב. התחלתי גם לברמן שני לילות בשבוע. עשיתי קורס מקוון של 40 שעות בחופשת חג המולד כדי להיות מוסמך לעבודה שלישית. הייתי צריך גם לכתוב בחינה, שעשיתי עליה טוב מאוד. בשבוע שעבר עשיתי ראיון לתפקיד השלישי, אבל כשתיארו את השעות, הזכרתי להם שאני בבית הספר. הם שאלו אם זו בעיה ואמרתי "למרבה הצער, אבל אני אגיש מועמדות מחדש כשאסיים את הלימודים." בדיוק בסיום הסמסטר הזה אני מסיים את לימודי ונדרש גם לעזוב את העיר למשך 3 חודשים לעבודה הראשונה שלי. אז זה יהיה רעיון טוב לחכות. אבל העניין הוא ... אני חי את החיים במלואם. אני משתלט על כל הזדמנות שחיים מגלים לי.
אם הייתי מצליח לבשל את מה שלמדתי השנה לביטוי אחד זה ... החיים הם לא תהליך מושלם! כן, זו הייתה השנה הבוגרת הראשונה שלי בלי P או M, אבל ביליתי עשרה מהחודשים האלה לא שוכבתי, בקושי יכולתי לשלם עבור בית הספר, עזבתי 4 דברים אחרים תוך כדי והיו לי שני התקפי פאניקה. כל מה ששווה לעשות הוא קשה. כל מה ששווה לעשות יעשה לכם חשק להפסיק. השנה השגתי המון, אבל פעמים רבות חשבתי שהכל יקרוס סביבי. עד שבאמת השגתי את זה, מעולם לא חשבתי שאני יכול לעשות את זה. לא משנה כמה פישל שבוע אחד, או חודש. רק חישבו על היום בו אתם נמצאים כרגע, והתאזרו בו. עשו כל שביכולתכם להשיג את מבוקשכם. תביא את הקורבנות.
קישור - TrickyTrev - 365 ימים
by טריקי טרב
;