היום אני שנה מפוכחת. אני מרגיש שכל חיי השתנו. אני לא יכול להסביר את זה בקלות, אבל להישאר חופשי פורנו עשה הבדל עצום בהיבטים שונים של החיים. אם היית אומר לי לפני 4 שנים כשהתחיל המסע שאני אלך שנה שלמה בלי פורנו או אוננות לא יכולתי להאמין לך.
חשבתי שאנסה להיזכר מה צריך לשנות את החשיבה שלי לפני שהייתי מסוגל לחיות פורנו בחינם. להלן כמה מהשינויים הגדולים בגישתי שלדעתי אנו משמעותיים. אנסה לקשר בין פוסטים שבאמת דיברו אליי סביב הרעיונות האלה. אתם מוזמנים לשאול אותי כל דבר, שמחים לחלוק את החוויה המוגבלת שלי עם טעם של פיכחון.
אל תתן לפורנו הרבה כוח כשאני נצרכת לחשוב כל הזמן על עצירה והימנעות מפורנו, אני נותנת לה כוח עלי. מוטרד מעצמי על עשיית דברים שאינם תומכים בפקחנותי או מדבר כל הזמן על פנטזיה מסוימת שרק חוזרת ונשנית, לפעמים אני מעניק לפורנו יותר מדי כוח. אז במקום לנסות להשקיע באופן פעיל את כל זמני בהימנעות מפורנו או פעילויות אחרות שאינן תומכות בהחלמתי, במקום זאת אני משאיר פורנו מחוץ לחיי על ידי מילוי התנהגויות התומכות בהחלמתי.
זה שינוי עדין, אבל היה גדול בשבילי. התמקדו בהחלמה ולא בהיעדר.
כשביקרתי לראשונה ב- subreddit הזה, נוכחתי שרוב הפריטים שהוספתי ליום ההחלמה שלי רשומים באוסף המדהים הזה שנקרא עצות בטון.
נכונות לקבל את כאב העבר במשך כל חיי אני מנשמת תחושות לא נוחות עם התרופה שבחרתי. מאונן לפורנוגרפיה, ככל שמתרחש מנשנש, זו סם מדהים. לא משנה כמה עצוב או כועס או מפחד יכולתי לגרום לכך שהכל פשוט ייעלם. זה היה קסם.
רק צפוי שאם אפסיק ליטול את התרופה שלי אז התחושות הללו היו עולות. נכונות להתמודד עם אי הנוחות הזו הייתה הכרחית בכדי להיות מסוגלת לחיות פורנו בחינם.
קבלה שרוב הנשים שונאות פורנוגרפיה תמיד חשבתי שבגלל ה"סוגיות "של אשתי הייתה לה בעיה כל כך בפורנוגרפיה, לקח לי הרבה זמן להבין שרבים, אם לא רוב הנשים, סובלים מהרגלי פורנוגרפיה של בני זוגם. זו הייתה מוטיבציה גדולה עבורי כשהבנתי שאני מגביל מאוד את סיכויי הסיפוק בזוגיות על ידי עיסוק בהתנהגות הידועה כלא נעימה.
רק לדאוג להיום הייתי, ועדיין במידה מסוימת, מלא פחדים וחרדות מהעבר ומהעתיד. אני לא יכול להישאר מפוכח מ פורנו כשאני נצרכת מבושה מההופעה בעבר. אני גם לא יכול להישאר פיכח אם אני מתמוגג מפחדים ממה שהעתיד עשוי לחכות. כמכור פעיל חייתי בבושה, פחד וחרדה. החיים בעבר או בעתיד הם קטלניים עבורי. אני מנסה לזכור פשוט לעשות את הדבר הנכון הבא כדי להתרחק מפורנו היום.
פורנו שונא קשה מאוד להפסיק לעשות משהו אם אתה באמת אוהב את זה. לפחות בעשרים השנים האחרונות חשבתי שזה יהיה רעיון טוב אם אפסיק לצפות בפורנו. ממש לא אהבתי את מה שזה עשה לי וחשבתי שאני צריך להפסיק לצפות בזה. זה אף פעם לא הספיק, כי די אהבתי את זה, מאוד. היום אני שונא פורנו, אני שונא את מה שהוא עשה לי, אני שונא את תעשיית המין שהיא מייצגת ואני שונא את הריסות של משפחות שבורות שהוא משאיר בעקבותיו. היום אני לא רוצה לראות פורנו. אני לא צופה בפורנו. פוסט זה ב הופך ל פורנו גם פגע בנקודה זו בשבילי.
אני לא יכול לסבול תאווה זה קשה להסבר, אבל אולי השינוי החשוב ביותר בחשיבה לפני הרצף האחרון שלי. בשבילי התאווה היא גישה אנוכית חמדנית למין, זה הכל: אני רוצה, אני "צריך", אני אקח. אני אני אני. כשצפיתי בפורנו היה מדובר בדבר אחד בלבד, לרדת, לקבל מכה מינית. זה לא היה מעורב באף אחד אחר, זה היה רק בשבילי. אם אני נותן לאף אחת מהגישה הזו לחיי אני במדרון החלקלק לחזור. אני לא יכול להתנגד לנשים ברחוב, אני לא יכול לפנק פנטזיות מיניות, אני לא יכול לקיים יחסי מין עם נשים שאני לא אוהב, כל הדברים האלה הם תאווה. הם נוגעים רק לספק את צרכיי אין שום קשר או קשר עם אחר. אני גם אלרגי וגם מכור לתאווה, אנשים אחרים אולי מסוגלים לקיים יחסי מין רק לשם סיפוק משלהם, אני לא יכול, אני אלרגי לתאווה. כֹּל הזמן שפרקתי את הגישה של התאווה החלקתי.
סיפור ארוך קצר אני פשוט לא יכול ללכת לשם יותר, לא קרוב לפורנוגרפיה או ל עמדות של פורנוגרפיה, חשבתי שהפוסט הזה סיכם את זה יפה: "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים" מאת פורטיה נלסון
ההפך מהתמכרות הוא חיבור זה היה רגע אירופה אחרון יותר, אחרי שקראתי את זה פוסט, הבנתי שכבר כיסיתי את זה פשוט כי עשיתי כמו שנאמר לי בתכנית ה- SA שלי. נותנת החסות שלי אמרה לי להתקשר ל- 3 חברים אחרים במילגה כל יום, אני עושה את זה כי אמרו לי והייתי נואשת להישאר מפוכחת, לא בגלל שהבנתי למה ואני בהחלט שונאת לבקש עזרה.
כעת אני יכול לראות שאם כל ההתמכרות נוגעת להתנתקות, עד כמה שההתמכרות לפורנוגרפיה, לקחתי חלק מחיי אנוש נורמליים שאמורים להתייחס לחיבור ואינטימיות, ועיוותו אותה למעשה מבודד של קבלת מין מיני. מכה שישבה לבד מול מסך זוהר. זה היה ההפך הגמור מקשר. שיחה עם אנשים אחרים מדי יום בחיים האמיתיים על מציאות הנסיגות, חי פורנו ללא היותי פגיע באמת ביחס לפחדים, לדאגות ולאתגרים אחרים שלי מחברת מחדש את המוח שלי.
כניעה וענווה הפסקתי לנסות לעשות את זה לבד. לא משנה כמה נלחמתי בכדי להתרחק מפורנו בכוחות עצמי, לא הצלחתי. אז ויתרתי. יום אחד אמרתי באמת שלא אוכל לעשות זאת, ניסיתי וניסיתי וניסיתי ואני לא יכול. אז התחננתי באלוהים בתפילה שיעזור לי. הקשבתי לספונסר שלי ועשיתי כמו שנאמר לי בין אם הבנתי או לא חשבתי שזה רעיון טוב פשוט צייתתי. זה היה מחליף משחק עבורי, הייתי מאמין גדול בריבונות הפרט, רק עשה משהו אם אתה מבין את זה ואם אתה יודע שזה הדבר הנכון עבורך. מה שלא הבנתי היה לעתים קרובות הדבר הנכון אינו מובן מאליו ואחרים טעו כבר כדי שלא נצטרך אם אנו מוכנים להקשיב.
עכשיו כניעה היא חלק גדול מחיי ואני מוצא חופש גדול פשוט להרפות, אם יש לי פחד לעתיד אני פשוט מודה שאני לא יכול לשלוט במה שקורה מחר ולהרפות מהפחד הזה. אם זה לא עובד אני מתפלל על כך ומבקש מאלוהים לקחת את הפחד. או שאני מדבר עם אחר ואני אומר בכנות אני באמת מודאג לגבי כזה כזה ואני מתקשה ממש להרפות ממנו. אם אני מדבר על זה מספיק, בסופו של דבר הפחד עובר ואני כבר לא נאחז בזה. נכנעתי.
מהדק את אגרופיי בחוזקה, כשהלבן של מפרקי הברכיים שלי מראה וחוזר בלהט: "אני לא אצפה בפורנו", "אני לא אראה פורנו", פשוט לא עבד בשבילי. הקסם היה כשאמרתי שאני לא יכול לעשות את זה, אני זקוק לעזרה, וויתרתי לגמרי ובאמת על להילחם בזה לבד.
סקס הוא לא חובה חשבתי שיש לי חשק מיני מאוד גבוה ואני צריך לאונן לעתים קרובות. הייתי צריך אורגזמה, כמעט כאילו אמות אם לא הייתי חווה את זה באופן קבוע. פחדתי לעצור את האוננות. אני לא יודע למה, אבל זה היה פחד אמיתי מאוד לא לחוות יחסי מין עם עצמי או אחרת במשך תקופה כלשהי.
אמרו לי שמין הוא לא חובה. שמעתי את המילים, אבל לא האמנתי. פגשתי אחרים בחיים האמיתיים, ב- SA, שטענו כי הם לא קיימו יחסי מין עם אחרים במשך שנים, הייתי סקפטי. אני לא יודע איך ומתי החשיבה שלי השתנתה, אבל עכשיו אני באמת מאמין שמין הוא לא חובה.
אין לי שום רצון להיות רוואי למשך שארית חיי, אבל כרגע אני בוחר להתנזר לחלוטין, וזה בסדר, לא מתתי, לפחות עדיין לא :).
יש כמה דברים בדברים שבאמת אני מתלהב מהם, סקי הוא אחד מהם, אני אוהב סקי, אני הולך לעתים קרובות ככל האפשר בכל חורף. אם מסיבה כלשהי לעולם לא אוכל לסקי יותר למשך שארית חיי זה יהיה בסדר. אני לא רוצה את זה, אבל זה יהיה בסדר. אני חושב שיש המון דברים בחיים שאני לא רוצה להסתדר בלעדיהם, אבל זה יהיה בסדר אם אצטרך. עכשיו סקס הוא אחד מהם.
כל זה לא קשור למין הרציונליתי שצפיתי בפורנו כי לא היה לי מוצא מיני אחר. מה שהבנתי רק כשניסיתי להישאר מפוכחים זה כֹּל זמן שהתפתיתי זה היה בגלל הפרעה פנימית כלשהי, לעתים קרובות זה בגלל שאני כועסת, בודדה או עייפה. תרעומת היא אחד הרוצחים הגדולים ביותר עבורי. ההיאחזות בכעס מופנמים על איזושהי תקלה נתפסת הופכת את הרצון שלי לצפות בפורנו כמו שום דבר אחר. היום אם אתחיל לנטור תרעומת, לעתים קרובות אקבל בראשי באופן ספונטני פופ פנטזיה מינית, כאילו אין מאין. נראה שזה מנגנון ברירת המחדל של מוחי ההגנה שהוכשר במשך שנים רבות של שימוש בפורנו נלהב. כל אי-נוחות יכולה להתפשט עם יחסי המין. אימנתי את זה ככה וזה נינג'ה פנטזיה.
אני מנסה לזכור שההיאחזות בתרעומת זה כמו לסטור לעצמך בפנים ולצפות ממישהו אחר שירגיש את הכאב. אם אני מוותר על תרעומת, אני פחות סביר שאזכור את האופוריה.
אני בסדר ייעוץ ממש עזר לי להבין שאני מאוד קשה עם עצמי. מאוכלת בבושה סביב הפורנוגרפיה שלי, האמנתי שאני אדם רע ולא היה לי הרבה מה להציע.
היום אני די אוהבת את עצמי, אני גאה בכך שהשגתי היום שנה 1, אבל הרבה לפני אותה אבן דרך התחלתי להבין שאני לא אדם רע שמנסה להיות טוב, הייתי אדם חולה שמנסה להבריא.
מתישהו בקיץ שעבר הרביצתי את עצמי לצפייה בפורנוגרפיה כל 1 או 2 שבועות, כשלפתע הבנתי (כנראה אחרי משהו ששמעתי בפגישה) שהייתי מפוכח יותר מפורנוגרפיה מאשר הייתי בכל חיי. הצפייה בפורנו כל 10 יום הייתה שונה בהרבה מזו של שעות כל יום. המעבר העדין הזה להביט בהתקדמות שעשיתי עד כה ולהפסיק להכות את עצמי בגלל שלא הייתי מושלם נראה כמחלף משחק.
ובכן זה קריאה ארוכה ונוראה .. אני אתפלא אם מישהו יקרא את זה .. אבל היה לי מאוד מועיל לעצמי להוריד את זה על הנייר .. וואו למדתי המון בשנים האחרונות .. כל הכבוד לי!
אני 38 שנים.
קישור - הרהורים על פיכח שנה אחת - שינויים בגישה - AMA
;