כעבור 200 יום מה השתנה ומה עדיין צריך להשתנות
כתבתי את זה כשהגעתי למאה הימים
"התחלתי לאונן כשהייתי בן 12 ועשיתי את זה עם פורנו באינטרנט בגיל 17 עם 19 כבר הרגשתי את ההשלכות.
בקולג 'עברתי מתלמיד א' למישהו ששמח לקבל תואר ד ', בגלל החיים המחורבנים שגרתי, בגיל 26 עדיין לא סיימתי את המכללה אז ויתרתי.
אחרי 3 שנים בלי ללמוד וללא מובטל, הרגלי ה- PMO שלי השתלטו על חיי. בשלוש השנים האחרונות הייתי מתעורר בשעה 3:2 שתיתי קצת קפה וחברתי את המחשב הנייד לאחר שעה או שעתיים ברשת צפיתי ב -1 או 2 מופעים וסרטים 4 או 5, כשכולם כבר ישנו בסביבות השעה 1 אחר הצהריים, הייתי עבור למצב PMO עד 2 בבוקר ואז התקלח עם הצער והבושה של החמצת יום נוסף. בימי העבודה אני מתעורר שעתיים מוקדם לאונן ומבלה את כל היום בתחושת עייפות, אם אני ישן לילה אחד בלי לצפות בפורנו ומאונן הייתי מחשיב שזה לילה אבוד. ישן וחזור על כך שהיו 11 השנים האחרונות בחיי.
8/27/2018 היום שהחלטתי שהחיים שלי לא יכולים להמשיך ככה.
"הדבר הטוב לפגוע בסלע התחתון נותרה רק דרך אחת ללכת וזה למעלה" באותו יום לאחר פגישה נוספת של PMO, וכתוצאה מכך חרטה ובושה החלטתי במקום להתקלח ולישון, הלכתי לטייל. במהלך ההליכה הזו הבנתי שעברתי את כל שנות ה -20 שחלתי לראות אנשים אחרים מקיימים יחסי מין, זה פשוט עצוב.
כשהגעתי התקלחתי והתחלתי לפעול כדי להבטיח שאשאר לפחות שבוע בלי PMO.
הוצאתי את המחשב מהחדר שלי ושמתי אותו על הסלון
הסרתי את דלת חדרי והכנסתי אותה למוסך (החזרתי אותו חודשיים אחר כך)
שברתי את הבסיס בו הנחתי את המחשב הנייד במיטה.
התחל בחיפוש מידע מקוון כיצד להתגבר על התמכרות לפורנו, הקים את הפורום nofap ואת הערוץ בשם Porn Reboot, הסרטונים בערוץ ההוא והסיפור של המון חברים בפורום זה עזרו לי מאוד במהלך אותם 100+ ימים.
סיבות שהביאו אותי לנסות זאת:
-אני רוצה להקים משפחה בזמן הקרוב.
אני בן 29 ומעולם לא הייתי בקשר.
לגור עם ההורים שלי.
-חרדה ופחד מתמיד משינוי.
-בדידות ובידוד.
-בושה
-פחד מתמיד שמישהו יתעסק במחשב שלי.
הצלחתי להרחיק אנשים שאכפת לי מהם.
-במקצועי אני תקוע במבוי סתום
הסיבה העיקרית לכך שעדיין לא חזרתי ונשנית היא שלא נראה לי שאצליח לעשות זאת שוב בזמן כדי שיהיו לי חיים עדיין, מבחינתי זה מחיר גבוה מכדי לשלם עבור תענוג רגעי.
אני יודע שזה לא יפתור את כל הבעיות שלי וזה לא יחלים את הזמן שאבדתי אבל הוא תלול בכיוון הנכון בעתיד טוב יותר. ”
אחרי 100 יום נוספים מה השתנה:
-עזבתי את העבודה הישנה שלי, אני עושה משהו שמאתגר אותי, אני אוהב את זה.
הפריון שלי מעולם לא היה טוב יותר.
זמן פנוי מול המחשב.
-לקרוא.
-תרגיל.
- אני ישן טוב
הבושה נעלמה.
-אני כבר לא מצפה להיות לבד בבית.
-אני מבלה יותר זמן עם המשפחה שלי.
-אני לא חושש שאמישהו ישתמש במחשב שלי.
-אני מחפש לקנות בית כדי לצאת מבית הוריי.
-אני לא כל הזמן מתרץ לא לצאת עם חברים.
-אני לא מפנטז כל הזמן בכל פעם שאני רואה אישה מושכת.
מה עדיין צריך לשנות:
כשהתחלתי לא הייתה לי תוכנית, בסופו של דבר עם יותר מדי זמן על הידיים, בלי שידעתי מה לעשות עם זה.
-בזבזתי הרבה שעות בעבודה, עשיתי משהו טוב יותר מ- PMO, אבל זה עדיין לא דרך לחיות.
-אני יודע מה אני צריך לעשות אבל אני לא יכול לשכנע את דעתי שזה משהו שצריך לשנות.
-חרדה לחוות משהו חדש, מחוץ לאזור הנוחות שלי.
-אני חושש שלעולם לא תהיה לי משפחה, אבל הפחד להיות מושפל על ניסיון הוא גדול יותר, ולא צריך להיות.
-אני ממשיך עם השיגעון של לרצות לעשות דברים בצורה מושלמת בהתחלה, כשאני יודע שזה לוקח זמן, לנסות לטעות ולחוות לעשות משהו כל הכבוד.
-אני צריך ללמוד לחיות, לבלות פחות זמן בראש בהערכת כל התרחישים האפשריים, מה שמביא אותי לוותר או לאבד את העיתוי לעשות את מה שרציתי לעשות.
-זה לא מספיק כדי להפסיק את PMO אני צריך לדעת מה לעשות הלאה ולהיות מוכן לעשות את זה אם האושר שלי תלוי בזה.
לאלו מכם שמתחילים עכשיו אני יכול לומר שעם הזמן זה הופך להיות קל יותר.
הזמן שהשקעת בזה נועד למישהו או למשהו שחשבת ששווה את זה וחשוב יותר מאשר להשקיע זמן רב בהסתכלות על מסך ולהשתמט.
זה יהיה בזבוז זמן מוחלט לעצור עכשיו ולקחת את כל החשיבות של מה שגרם לך להפסיק את PMO בהתחלה.
האנשים והסיבות שהובילו אותך לעצור, לא מאבדים חשיבות.
הדבר היחיד שמשתנה זה הרצון שלך לשנות.
קישור - כעבור 200 יום מה השתנה ומה עדיין צריך להשתנות
by נימרג
;