זה היה די מסע והרבה מכם יודעים על מה אני מדבר. הרגשתי את השפל הנמוך ביותר ואת הגבוה ביותר בשיאים זה 49 יום בלבד.
להתחיל קצת רקע עלי. אני בן 32 והתחלתי לצפות ב- P בסביבות גיל 15 או 16. אני מאוד דתי ובגיל 18 הפסקתי לצפות כשהתכוננתי למסע שליחות באפריקה. במשך שלוש שנים נמנעתי מ- P אבל עדיין הייתי M מדי פעם, אבל לא עבר זמן רב לאחר שחזרתי מאפריקה, שוב אספתי את פ.
מאז השנה ה -21 שלי ועד עכשיו, ב -11 השנים האחרונות אני מתקשה להפסיק. שלוש השנים האלה נתנו לי לטעום איך זה להיות חופשי מהקללה הזו. בסופו של דבר הייתי הולך 7 ימים, 10 ימים, 4 ימים, 4 שעות, ואז 12 ימים. במשך 11 השנים האחרונות זה היה מאבק אחר מאבק.
היו שם גם תקופות שפשוט הייתי אומר F-it ואפילו לא אנסה כמה חודשים, אבל עמוק בפנים ידעתי מה זה עושה לי. ידעתי גם שאני יכול להפסיק אחרי שלוש שנים. אני עדיין בתולה (לפי בחירה היו לי כמה הזדמנויות) אבל באמת רציתי לשמור את זה לנישואין והיה לי גם קל עם PMO.
אז עכשיו כשהרקע שלי התבסס, או לפחות רקע קצר הנה ההצלחה.
בסוף השנה שעברה קרה אולי הדבר הגדול ביותר עד כה בחיי. סיימתי את לימודי הדוקטורט בפיזיותרפיה. זה היה רגע נהדר בחיי אבל הבנתי שההצלחה הגדולה הזו חסרת משמעות או ליתר דיוק מרגישה ריקה כי צפיתי בפ.
תראה, לא משנה כמה הצלחתי במאמצים אחרים עמוק בפנים ידעתי מה עשיתי בלילה כשאף אחד לא היה בסביבה, ידעתי את סוג המוח שהיה לי ואיך עשיתי מחשבות. ידעתי כמה מעט יש לי שליטה עצמית. ובדיוק כך כל מה שעשיתי היה חסר טעם.
אז מיד לאחר סיום הלימודים החלטתי אחת ולתמיד שאני לא מתגעגע לשנייה נוספת בחיי. אז התחלתי להתחייב באמת, להתחייב באופן מלא ל- NoFap. הזזתי את הטלפון, המחשב, הרחק מחדרי, אמרתי למשפחתי ומצאתי חבר שעובר את אותו הדבר שאוכל להתקשר אליו ולדבר איתו. התחלתי לכתוב ביומן, וביקשתי עזרה ממנהיג כנסייתי.
ממש שלפתי את כל התחנות. לאחר שסיימתי את לימודי עדיין לא הייתה לי עבודה, הייתי צריך ללמוד רק למבחני הלוח שלי. אז לקחתי את הזמן הזה והקדשתי את כל האנרגיה שלי למרדף זה. בכל מקרה, הישנות קורה וזה היה מנופח. חזרתי פעם אחת בינואר, אך מאז שסיימתי את הלימודים בדצמבר זו הייתה ההישנות היחידה. ההצלחה שלי לא באה עם דבר אחד שהיא באה עם לנסות הכל. אפילו הייתי אומר שזה הגיע עם 11 שנות ניסיון.
אז זה מביא אותי ליום 49. ביום שישי בשבוע שעבר הציעו לי עבודה בקבוצת הבריאות הגדולה ביותר באזור שלי, עמדתי מול 22 אנשים אחרים וחלקם הרבה יותר מוכשרים ממני (חבר בחברה. אמר לי את המידע הזה).
היכן שהצלחתי להשיג את התפקיד הזה היה על פי ידידי, היה בתהליך הראיונות. המראיין התרשם מאוד מהיכולת שלי להסתכל לו בעיניים ולחייך. ואז הייתה היום ילדה, הרחק מחוץ לליגה שלי, עשרה אמיתית, שדחתה אותי (די קשה) בשנה שעברה, ממש ביקשה ממני. אני מרגיש שגם הדייט עבר טוב
.
זה מביא אותי לנקודה שלי. לעולם אל תוותר. אל תוותר. המשיכו, המשיכו לנסות, והמאמץ שלכם יוביל בהחלט להצלחה ויהיה שווה את זה. הרגשתי בתהליך הזה עצוב, בודד, נואש וכל רגש רע אחר, אבל היום ביום 49 אני מרגיש הכי טוב שהרגשתי מזה למעלה מעשור, ואני יודע שגם אתם יכולים להרגיש ככה.
קישור - יום 49 הצלחה
By בנדיאקמה
;