נולדתי וגדלתי בעיר הבירה ההודית, ניו דלהי. למרות שמשפחתי הייתה ליברלית יחסית, גדלתי בתרבות שבה דיבורים על סקס, או אפילו הגיית המילה 'סקס' בפני מבוגר הייתה חילול השם. אני וחבריי, כמו מיליוני ילדים הודים אחרים, סיפקנו את סקרנותנו המינית עד סוף שנות ה -90 בעיקר באמצעות מגזיני פורנו.
החשיפה הראשונה שלי אי פעם לסרטון פורנו הייתה כשהייתי בת שלוש עשרה. אחד הדודים שלי חזר מטיול באירופה, ובזמן שחיפשנו שוקולדים דרך התיק שלו, אחי ואני נתקלנו בקלטת קלטת עליה הודפסו 'פנטזיות אירופיות'. באותו יום כשישבתי מול הטלוויזיה וראיתי גברים ונשים קווקזים מקיימים יחסי מין, לא יכולתי לדמיין ששנים אחר כך הצפייה באנשים מקיימים יחסי מין על המסך יהפוך להתמכרות מלאה.
כשהייתי בת 25 הייתי מכורה עמוק לפורנו הארדקור ושכחתי לחלוטין להתמכרות. ההתעוררות הגסה הגיעה כשיום אחד, הבנתי שאני מעדיף לצפות בפורנו על פני קיום יחסי מין עם חברתי האטרקטיבית במיוחד. באותו יום שאלתי את עצמי את השאלה, מה לא בסדר איתי?
למרות שלקח לי עוד שנה להבין שאני מכור לפורנו ואז עוד ארבע שנים להפסיק לצפות בזה, אני עדיין מרגיש שהיום בו שאלתי את עצמי 'מה לא בסדר איתי' היה הרגע המרכזי בו התחלתי להילחם בי התמכרות לפורנו.
בהודו די מפורסם יש את מספר הצעירים הגדול ביותר בעולם. יותר מ -500 מיליון הודים הם מתחת לגיל 35. הוסף לכך את העובדה שיש להודו גישה נוחה לסמארטפונים זולים ולחלק משיעורי הנתונים הזולים ביותר בעולם. כל האנרגיה המינית הצעירה הזו ללא חינוך מיני וגישה זולה לאינטרנט, ויש לכם את הקרקע הפורה המושלמת למגפת פורנו.
לאחר שנלחמתי בהתמכרות שלי לפורנו, היה לי מיד הדחף לעזור להודים אחרים שסבלת בשקט. רציתי גם להדגיש את החשיבות של חינוך מיני מקיף בגיל צעיר מאוד, ולכן החלטתי לכתוב את הספר 'פורניסטן'.
מאת אדיטה גוטאם, סופרת
;