לא יכולתי לצאת ליום מזוין בלי להתמוגג. הייתי אחד מאותם טיפוסים של '10 פעמים ביום '. התעוררתי כל בוקר והושטתי יד לטלפון שלי. זינקתי לפני שקמתי מהמיטה ולפני שהלכתי לישון כל יום כל עוד אני זוכר. הוצאתי כסף על נייר טואלט בחיי כמו שמעשנים מוציאים על סיגריות.
היו לי כל הסימפטומים. העצמת נשים, עצבנות חברתית וחרדה, תפקוד לקוי של זיקפה, מיגרנות. מצאתי גם את עצמי צופה בחרא חולה רק כדי להתעורר. ואני מתכוון לחולה. הייתי חולה.
המסע שלי לא היה פשוט. ניסיתי בארבע השנים האחרונות לבעוט בהרגל הזה. זה היה כמו, “אני יודע כמה אני רוצה להפסיק, אני יודע למה אני רוצה להפסיק, אז למה אני לא יכול לעצור לעזאזל?"
מה יש באותו דחף שנייה של שניות תמים שרק מנצח את כל היתרונות של NoFap רק במשך 10 הדקות המחורבנות האלה בחדר הרחצה ואחריו תחושת אופוריה של 10 שניות? מה יש בצער ובאשמה המיידיים שנראה שלא משנה שעה לאחר מכן כשאתה חוזר לעשות את זה שוב?
הצלחתי להגיע ל 30 יום פעם אחת. זה לקח אותי להיות אובססיבי לחלוטין. הייתי צריך להגדיר טיימרים בטלפון שלי שנכנס כל שעה, והזכרתי לי ש"אהבה היא קדושה. " ראש הממשלה ביום 31.
עצתי: החרא הנגדי הזה קטנוני. לעזאזל כמה ימים נמנעת. מה אתה רוצה גביע מזוין? כל מה שעשה היה לתת לי סיבה להישנות לאחר שהגעתי לשם. אני זוכר שהייתי ביום 29 ורציתי לכהן כל כך רע. לא עשיתי זאת כיוון שרציתי לפחות להגיע לגיל 30. עם זאת, הניסיון להבין עוד 30 יום עד שהגעתי ל"מחסום "הבא היה מכריע. אתה צריך לקחת את זה יום בשעה מזוינת.
אני עולה על 100 יום אבל אני לא מתבאס על החרא הזה. אני יודע שאני לא מתכוון לצאת לילה לפני השינה, וזה נס מזוין. אני אדאג למחר כשזה יגיע.
מה היה הדבר המכריע ביותר בהחלמתי? למידה כיצד לעבור את הדחף. פיתוח "כלים".
זה לא פשוט לעזאזל להרים טלפון ולהתקשר - דין וחשבון כשאתה רוצה לצאת לדרך. למעשה זה כנראה הדבר הכי קשה שעשיתי אי פעם. אבל נחשו מה, זה פאקינג עבד.
הכי גדלתי מ"השיחות הקרובות "שלי. לעזאזל מה שאנשים אומרים על "שולי" להיות הישנות. שיטתי בערך 30 יום, אבל לא הרפסתי וירדתי יותר מחוויה זו מכל דבר אחר. היה לי מלא בונר והסתכלתי על בנות באינסטגרם. אבל לא סיימתי את העבודה. לא פרצתי, והכרחתי את עצמי להתרכך. זה לקח כמה זמן. ישבתי שם בסך הכל שעה והתלבטתי רק ללכת לשירותים ולסיים. זה היה נורא. גדלתי כל כך הרבה מהחוויה המזוינת ההיא כי לא התייאשתי באותו רגע. הייתי צריך להילחם לאורך כל הדרך.
למען האמת, אחרי ההישנות הקרובה זה היה די חלק. אני עדיין מקבל דחפים כל הזמן אבל אני זוכר כמה החוויה הזו הייתה מחורבנת ואני יודע שאם אני אעבור שוב אני אצטרך לעבור את אותו חרא, אז אני אפילו לא אטרח. אני לא משעשע את הדחף. זה בא והולך מיד.
יש לי חברים שהם בנות עכשיו. חברים עם "s". כמו חברים שאני לא רק רוצה לזיין. בנות הן בני אדם. זה בסדר שיש חברים שהם בנות שלא בהכרח אתה צריך לנסות לשכב איתן. זה חלק מהמעצמות שאתה מקבל מכך שאתה לא נחשף לעזאזל בתחתית על בסיס יומי. יש יותר לבנות מאשר לכוס. הם באמת מדהימים.
אני לא יודע איך לעזאזל זה קרה, אבל אני כל כך אסיר תודה להיות חופשי מהתמכרות הזו. הייתי בשלשלאות להתמכרות הזו. ראש הממשלה עמד על עורפי המזוין. הידיים שלי היו אזוקות. הייתי עבד מזוין לפורנו. ואיכשהו אני עכשיו חופשי. אני אף פעם לא רוצה לחזור לשטויות האלה. חיי ומערכות היחסים שלי משתפרים כל יום. לאלה מכם הנאבקים, המשיכו לנסות. הייתי צריך לנסות 4 שנים לפני שהבנתי את זה. מצא משהו שעובד בשבילך והיצמד לתוכנית שלך כאילו חיי המזוינים שלך תלויים בזה. אם אכפת לך מחופש ואושר, זה ממש עושה זאת.
קישור - איך לעזאזל עשיתי את זה כאן
By לילקסוק
;