התחלתי לאסור כל נושא בבית הספר והרגשתי כמו אל! לאחר מכן…

היום הוא יום היסטורי מאוד עבורי, מכיוון שפגעתי ב 365 יום של הימנעות מ פורנו .. בפעם השלישית. אני אספר לכם על אילו דברים עברתי ואילו דברים שעדיין כאן איתי. אם לא קראת את ההודעה הראשונה שלי כאן ( https://www.nofap.com/forum/index.php?threads/9-years-of-ups-and-downs-of-fighting-pmo.236118/ ), הקפד לקרוא אותו קודם! אוקיי, נמשיך.

שש השנים הראשונות (2010-2016)
התחלתי להכיר פורנוגרפיה מאז שהייתי קטינה. בערך בשנת 2010, כאשר מכשירי האנדרואיד הראשונים יצאו, ראיתי פרסומת סקסית במגזין מקוון. אז התחברתי כשהסתכלתי על הדבר הזה כמה פעמים ולא הבנתי שהתמכרתי. לא הבנתי שפיתחתי התמכרות לפורנוגרפיה. זה היה כשנפלתי לעומק ההתמכרות ל- PMO.

אני זוכר שהתחלתי להסתכל על חומרים פורנוגרפיים נוספים באינטרנט, חיפשתי יותר מגזינים למבוגרים, חיפשתי פורנו באינטרנט והתחלתי לאונן. כשהפעם הראשונה שהתאוננתי, זה הרגיש ממש מדהים! זה הרגיש כמו הדבר הכי "אנושי" שעשיתי בחיי! ... ובכל זאת התמכרתי לתענוג הזה. ביליתי ימים על הסתכלות על פורנו ומאוננת על בסיס קבוע מאוד. סביר להניח שהייתי מאונן שלוש פעמים בשבוע והייתי "חולה" אם אני לא אוננת במשך תקופה מסוימת. תמיד רציתי להפסיק, אבל פשוט לא הצלחתי. זה הרגיש כאילו אני לא יכול לברוח מהתמכרות ל- PMO, זה כל כך רעיל ומתלבט בו זמנית.

כמעט ראיתי כמעט הכל באינטרנט, זאת אומרת אתרי פורנו. ראיתי דברים רכים ומחוספסים. הסרטונים האלה באמת שינו את הדרך בה אני רואה על נשים ומין. במיוחד מהדברים המחוספסים לימדו אותי שנראה שנשים נהנות להתייחס אליהן כאל אובייקטים מיניים בלבד. נהגתי לראות את זה ככה, כי פעם הייתה לי אישה מסוג לא מציאותי. נהגתי להתנגד לנשים כתוצאה מהתמכרות לפורנו. כשאתה מסתכל על פורנו, אתה לא תסתכל רק על סרטון אחד. תראה כמה קליפים עם דברים חדשים. כך עברתי מראיית פורנו רך לפורנו הארדקור.

היו לי גם חיי חברה נוראים. הייתי מתרחק מאנשים, לא מסתובב עם אנשים, מבודד את עצמי מהחברה רק בשביל לאונן ולצפות בפורנו. מבחינתי זה היה מספק מספיק לעשות את הדברים האלה. בחיים לא יצאתי עם אף אחד, פשוט מחצתי בנות והם תמיד דחו אותי. הסיבה לכך היא שהתחברתי כל כך לפורנו וזה גרם לי להיות עצלן כל כך לקיים אינטראקציה ולקשר עם אנשים. חרדה והתקף פאניקה היו כבר לפני שהתחלתי בהתמכרותי בגלל שהיה לי אירוע טראומטי. אז, PMO + התקף חרדה והתקף פאניקה = בום! פישל חיי חברה! תמיד נמנעתי מאינטראקציות חברתיות, מנסה לרצות את עצמי בבית.

הייתי חתיכה מאוד רדומה, לא מרוכזת, ללא מוטיבציה. לא עשיתי טוב מאוד בבית הספר, התהלכתי (לא יותר מדי) בנושאים שדורשים חשיבה כמו מתמטיקה ומדעים. PMO גרם לי להיות כל כך עצלן שלא היה לי אפילו מוטיבציה ללמוד, להשיג דברים גדולים, להיות לי מטרה ולעשות את זה רק למען פורנו ואוננות. לא יכולתי לזכור כמה זמן בזבזתי רק בשביל PMO. בזבזתי כל כך הרבה זמן צמיחה רק בשביל פורנו ואוננות. זהו אחד מצערי החיים הגדולים ביותר שלי.

הרגשתי שאני לא יכול לברוח מפורנו, ניסיתי כל כך הרבה פעמים בתקופה הזו אבל תמיד בסופו של דבר נכשלתי או התעמקתי בקצב מטורף. באמת רציתי להפסיק פורנו אבל הייתי מבולבל ואבד. לא ידעתי שקיים פורום כזה.

העלייה וגם הסתיו (2016 -24 ביוני 2018)
בתחילת 2016 חליתי ממחלה קשה למדי והיה צריך להביא אותי לבית חולים. שקטתי בבית שבעה ימים. לא הייתה לי אנרגיה לעשות שום דבר, כולל לאונן ולצפות בפורנו. ממש ממש נחתי ובפעם הראשונה הצלחתי לא לאונן בשבעה ימים. זה הרגיש ממש טוב ויכולתי להרגיש כמה שינויים בתוכי. אז החלטתי לעשות Nofap! כן, נופאפ.

רק כחמישה חודשים מהאתחול מחדש, לאחר שחוויתי גלי דיכאון לטווח קצר, חלומות רטובים, דחפים מוזרים לחזור, "מחלת מוח", יכולתי להרגיש שמשהו משתנה בתוכי. נהייתי קליל יותר (ערפילי מוח), נחוש יותר, דחיפה גבוהה של ביטחון וכריזמה, חברותי יותר לאנשים. התחלתי מסוגל לעשות מתמטיקה ובעצם עמדתי במבחן! התחלתי להתאמץ בכל נושא בבית הספר והרגשתי כמו אל!

בתקופה זו התחלתי לשנות את דעותיי לגבי נשים ומין. התחלתי לכבד נשים כמו שהן, התחלתי להעריך יחסי מין וניסיתי להתרועע עם אנשים אחרים. גם התיידדתי יותר עם כולם וקיבלתי יותר תשומת לב מצד בנות ויכולתי לעשות קורטוב של פלירטוט לבנות. מעולם לא הייתי כזה נהדר, חשבתי. משהו השתנה ממש ממש מהר. התקף החרדה והפאניקה עדיין קיים בכל מקרה. אבל הם נעלמו באמצע 2017. יכולתי לחיות חיים מאושרים מאוד ללא PMO, ולהתחיל לבנות מחדש את חיי.

מוניתי גם לנשיא התאחדות הסטודנטים בבית הספר, התחלתי להתרועע עם אנשים, להיקשר עם קשישים וזוטרים, ובניתי את בית הספר שלנו להיות מקום טוב יותר. התחלתי לקרוא גם בנושאים שונים כמו פילוסופיה, רוחניות, היסטוריה, פסיכולוגיה ושפות זרות. התחלתי ללמוד שפות. זכיתי בכמה תחרויות על היסטוריה וגרמנית.

כל כך הרבה למורשת, ב 24 ביוני 2018 עשיתי דבר טיפשי. אחרי שנתיים וחצי של עבודה קשה נכשלתי כישלון חרוץ. חשבתי שאני מספיק חזק כדי לראות חומרים פורנוגרפיים, ולכן בשם הסקרנות החלטתי לעשות מחקר בנושא זנות באינטרנט. התחלתי לראות הרבה תמונות עירומות באינטרנט כי אני לא יודע כמה זמן, כנראה שעה-שעתיים והתחלתי להרגיש מוזר אחר כך.

בגיהינום, שוב ... (24 ביוני 2018 - הווה (24 ביוני 2019 נכון לכתיבת שורות אלה))
אחרי המחקר המוזר הזה התחלתי להרגיש ממש מוזר והיה לי התקף דופמין ראשון אי פעם. כשעמדתי לישון הרגשתי עומס גדול של דופמין במוח שלי, בלגן את מבנהו וגרם לי להיבהל. הלב שלי פועם כל כך מהר, שהייתי מזיע, ובכל פעם שעוצם עיניים היו לי הברקות של תמונות / סרטוני פורנו (ויכולתי אפילו לשמוע אותם) שראיתי בעבר בצורה של מהיר, מוזר, פסיכי - איש כאילו אתה ב- LSD. מעולם לא נבהלתי מעולם. הזינוק של הדופמין היה אמיתי ומפחיד, לא יכולתי לישון הרבה שעות רבות כשהבנתי שישנתי רק שעה-שעתיים אבל הצלחתי לעשות דברים כרגיל במשך כל היום. נחשול הדופמין נתן לי הרבה אנרגיה לעשות דברים.

התחלתי לחוות דיכאון מהיר בצלילה. הייתי מאוד מדוכא. זה היה קרקעית עבורי, אז החלטתי ללכת כל היום הראשון לעשות. זה לא ממש יום אחד כי זה סתם עקיפה של מסע! במקום להתלונן ולהיזכר בכמה גדול הייתי, התחלתי להפוך את עצמי כנושא לבדיקה. בדקתי את הסימפטומים שחוויתי בשנה הבאה.

באופן כללי, בשלושת החודשים הראשונים התמודדתי עם גלי דיכאון, חרדה, חוסר שינה, אי נוחות ומזג מהיר לטווח קצר. יכולתי לחוש גם ירידה באינטראקציות החברתיות ואת הדחף להתרחק מאנשים. יכולתי להרגיש שההשפעה של התקף הדופמין ההוא מאוד מזיקה ומסוכנת. זה לא הורג אותי בכל דבר, כיוון שראיתי את הדרכים שבהן אוכל לגדול עם הכאב. הנדרתי לעצמי שלעולם לא אעבור שוב בקצוות, למרות ששמרתי על רצף ארוך. שיעור עבורכם.

בחודשים ה -6 וה -7 חלק מהתסמינים דעכו. לא התקשיתי לישון, לא היו לי גלי דיכאון ארוכים (קצרים עדיין היו קיימים), חזרתי למיקוד ולמרץ על ידי פעילות גופנית. התחלתי להתאמן כל יום ויום. ואני מבין כמה פעילות גופנית יכולה להפוך את האתחול שלנו להרבה יותר מהיר לצד Nofap.

החרדה עדיין קיימת עד עכשיו, אני ממש עולה לי על העצבים בכל פעם שאני רואה משהו מגרה מינית. אני חושב שאם אני רואה את זה די הרבה זמן אני יכול לקבל התקף פאניקה (פוסט טראומטי) ולכן נמנעתי לחלוטין מ- PMO. הטעות הגדולה ביותר שלי באתחול האחרון הייתה, עדיין צפיתי בפורנו אבל פחות. התנזרתי רק מאוננות לחלוטין, לא גם P וגם M לגמרי.

בינואר 2019 פיתחתי את HOCD או את OCD ההומוסקסואליות. בעיקרון, זה כמו לחשוב שאתה הומו אבל אתה בעצם לא. הסתכלתי על תמונה של גבר חצי עירום ופתאום כמעט קיבלתי זקפה. נבהלתי כל כך הרבה וחשבתי, "wtf man u gay?" להרבה פעמים. HOCD מאוד מושבת, גם אם עברו 6 חודשים, זה עדיין מרגיש כאילו הוא כאן. המחשבות הלא רצויות החוזרות ונשנות, האינספור הביטחון (להסתכל על נשים / גברים לראות אם אתה לא נמשך, לבדוק באינטרנט על המיניות שלי, מנסה לא להתעורר במיוחד כשרואים גברים, תפסיק לעשות את הדברים / מחוות שבדרך כלל הייתי עושה רק בגלל שאני רואה אותם כ'הומואים 'וכו') הורגים אותי לאחרונה. אני יודע שאני לא גיי אבל המוח והגוף שלי חושבים שכן. זה מאוד משבית, הרבה יותר משבית מאשר אתחול מחדש אני חושב. אם נתקלת ב- HOCD, אנא יידע אותי בתגובות כיצד להילחם בדבר הזה.

בחודשים 8, 9, 10 עשיתי להרגיש כל כך טוב יותר באופן כללי. אין יותר תסמינים מלבד חרדה, גלי שקע קצרים (הנגרמים בעיקר על ידי HOCD) ו- HOCD. אני מרגיש כל כך טוב יותר בכל דבר על ידי ביצוע Nofap. בסוף בית הספר סיימתי את לימודיו בתור איש החינוך.

בחודשים ה -10, ה -11, ה -12 אני כבר מרגיש טוב יותר. אין יותר תסמינים מלבד חרדה, דיכאון ו- HOCD. HOCD היא המחלה החדשה בה אני נלחמת כרגע, ולאט לאט משתפרת.

סיום
ביום המיוחד הזה אני זוכר את היום הטרגי הזה ששם קץ למורשת היקרה שלי. אני רק רוצה לומר שהפסקת פורנו היא קשה ותמיד תהיה קשה. אבל זה לא בלתי אפשרי. לדעתי, לעשות Nofap זה לא מספיק. אתה צריך לשנות גם את אורח החיים שלך. נסו להתאמן, לאכול בריא, לעשות פעילויות חיוביות, להתרועע עם אנשים, לעשות מדיטציה, ללמוד מיומנויות חדשות בדרך. הפסקת פורנו תהיה קשה, כך שתתמכו בדברים הגרועים והטובים ביותר בדרך. יהיו זמנים שבהם מתחשק לך להפסיק, וזמנים שבהם אתה מרגיש כמו חזק, אלוהים.

במהלך Nofap יכולתי להרגיש כל כך הרבה דברים מדהימים שמעולם לא חשבתי שיכולים להיות לי. השינויים האלה גרמו לי להיות כל כך בטוחים שנופאפ תהיה ההחלטה הטובה ביותר שתוכלו לעשות. עברתי המון דיכאונות קצרים, בכי, חרדה, חוסר מוטיבציה, עייפות ואפילו תחושות התאבדות מזה 9 שנים. היו לי מחשבות להרוג את עצמי כי פשוט ויתרתי. אמרתי וביקשתי מאלוהים כמה פעמים שייקח את חיי, אבל הוא לא עשה זאת. הוא נתן לי הזדמנות שנייה לבנות את חיי מחדש. אז בניתי מחדש את חיי לאט. הבטחתי לא להרוג את עצמי, לא משנה כמה המציאות יכולה לבעוט בתחת. נעשיתי כה נחושה וקשוחה על ידי העבר האפל שלי, כך שהפכתי לאדם חדש שמשתוקק כל הזמן לחיים חדשים וטובים יותר.

חברים שלי, לא פשוט לוותר עדיין. אל תשכח לסבול הרבה, להרוויח הרבה. איבדתי את מה שהיה שלי, ואני הולך לקחת אותו בחזרה! הפוך את שלך!

תודיעו לי בתגובות אם למישהו מכם יש שאלה לגבי סיפור ההצלחה שלי או כל דבר אחר. תודה רבה לך (אני בוכה ומתרגשת עכשיו בגלל שכתיבת זה לקח לי כל כך הרבה אומץ ולזכור את הימים הרעים).

קישור - הסיפור שלי על 365 ימי נופאפ (חוט ארוך)

By Blackhawk098