הלכתי לבית קפה יום אחד השבוע ויצר קשר עין עם בחורה יפה. היא ניגשה אלי, התיישבה ודיברנו כמה שעות.
אני לא זוכר את הפעם האחרונה שקרה.
עכשיו, אני לא מרגיש מוכן להתחיל לצאת או לקיים יחסי מין עדיין, אז אני נותן להזדמנות הזו לעבור. הצלחתי ליהנות משיחה נחמדה עם הילדה. גם אני לא זוכר את הפעם האחרונה שקרה.
אני מכיר שזה היה דחיפה גדולה בביטחון. המטרה הסופית שלי היא שהביטחון יבוא מבפנים. המשך אתחול מחדש במאמץ להמשיך לטפח את הכוח הפנימי ההוא.
אני בן 31. כמו כן, אני מהנדס ואוהב להכין רשימות: -לפני שהיה זה ראש ממש כמעט כל לילה מאז גיל ההתבגרות - באותה תקופה היו לי 3 חברות - אורך זוגיות ממוצע = 6 חודשים - זמן ממוצע בין מערכות יחסים = 4 שנים
די לומר: חיי הרומנטיים קטנים.
אני מרגיש כמו ילד בבועה. בפומבי אני נתקל באישה ואמדוד את נגישותה. ואז, אחד משני הדברים קורה. 1) נראה שהיא לא מעוניינת וזה גורם לי להרגיש "פחות מ" או לא ראוי. או 2) היא משדרת רמה כלשהי של נגישות, מה שמפעיל את הפחד שלי מדחייה ואני לא מתקרב, מה שגורם לי לחוש בושה מכישלוני לנצל את ההזדמנות.
אני רוצה לפרוץ מהפאנק הזה. אתחול מחדש זה מרגיש שהוא מעיר אותי. אני מתחיל להיות יותר נוח בעורי שלי. אני מתחיל לומר שלום לאנשים כשאני רואה אותם לעומת לחכות לראות אם הם יגידו לי שלום קודם.
קישור -
by 3 שלושים06