זו הפעם הראשונה שלי שהגעתי למעשה ל 90 יום, אם כי היו לי כמה פסים הגונים, אני חושב ש 70 היה הכי טוב שלי לפני זה. איך אני מרגיש? ממש טוב למען האמת. עכשיו לסיפור קצר. היו לי בעצם חיים עצובים. התחלתי את החיים כמנצחת, הייתי חברתית, פופולרית ומאושרת. בגיל 15 חיי התרסקו (מסיבות שלא אטרח להיכנס אליהם).
זה גרם לי לסבול מחרדה קיצונית ודיכאון קל-בינוני שנמשך בערך 18-19 שנים ושדד אותי ממה שקיוויתי שיהיו השנים הטובות ביותר בחיי. הייתי מתעורר בערפל מוחי מוחלט ואז נוסע לעבוד על הרכבת באימה סוערת. לעתים קרובות כל עולמי היה חשוך מפגיעות / פירוש אישי. מעולם לא הרגשתי כמוני, פחדתי לדבר עם אנשים ולא הצלחתי לנהל שיחה זורמת לאורך זמן.
מה שהכי כואב לי הוא מוחצן ובעל יכולת חברתית למדי. בזמן הזה לא נחתי על זרי הדפנה; למעשה ניסיתי את כל מה שיכולתי לחשוב כדי להשתפר (אולם שום דבר לא עבד הרבה עד לאחרונה).
בכל מקרה, מהר קדימה להיום, רמות החרדה שלי הן בערך 3-5%. הרגשתי כל כך הרבה יותר טוב בערך 2 חודשים. אני מרגיש שוב שמחה וחוזר שוב לאדם שהייתי פעם. אני יכול לחשוב בבירור ולחייך כשאני משוחח עם אנשים. כמה מזה נובע מהאף-פפ? לרוע המזל, אני לא בטוח בשיעור 100. אלה השינויים שביצעתי
- קבלה ושיחרור חרדה (3 שנים זה התחיל)
- התחלתי תוכנית דיכאון (כרגע שבוע 13) ותרגלתי הרפיה לילית (ההרפיה הלילית עיוורת אותי עד כמה זה עזר).
- עבר לימוד שינה ומצאתי דום נשימה בשינה קל - בינוני (AHI 17), התחיל לישון על הצד שלי (לפני כחודש).
- וכמובן אין fap (0 פורנו, 0 fap במשך 91 יום).
מדהים לראות שלא הלכתי רחוק מכיוון שכמעט איבדתי כל תקווה לעצמי. אני בעצם קצת מודאג לגלות כמה זה קשור ל- nofap. אם אני כנה, אני מקווה שרוב ההרגשה שלי טובה יותר היא לעשות דברים אחרים. אני מודאג כשאני אשתכב שוב זה יכול להחזיר אותי שוב לחרדה. עם זאת, אין לי שום כוונה לדפוק נכון כרגע, אני רוצה להמשיך ולהרגיש טוב זמן רב. ככל שאדם יכול להרגיש טוב יותר כך מערכת העצבים שלו תהיה רגישה יותר.
מה שאני כן חושב (לכל הפחות) הוא ש- Pornfree / Nofap נתן לי זמן ואנרגיה להתמקד בעצמי וביעדים שלי ששינו את חיי. אני לא חושב שאני אראה שוב פורנו. ה- Nofap היה קל מאוד עבורי הפעם. לא קראתי כאן ולא צפיתי בימי, שכחתי מזה שבועות כל פעם.
לבסוף נשארתי עם קצת בעיה. אישה מהעבודה שלי (שהיא נשואה) ממש מפלרטטת איתי. האינדיקציות התחילו לפני כשנה שהיא אוהבת אותי. הייתי אז בלגן מוחלט, חרדתי, לא יכולתי להסתכל כראוי לאנשים בעיניים ולכן אין לי מושג מה היא ראתה בי. עכשיו אני שונה, העיניים שלי כמעט זוהרות ובעוד שאני לא אלוהים או משהו אני פשוט מרגיש תחושה עמוקה של הקלה וקלילות. היא שמה לב בבירור כשהגבירה את הפלירטוט שלה הרבה (עד כדי ניסיון לגעת בי כמה פעמים, מסתכלת עלי בעיניים של איילה, הרבה הערות).
אני אהיה כנה, שנשים מפלרטטות איתי הרגישה ממש נחמדה שלא היה לי הרבה תשומת לב ולצערנו, אני ממש ממש אוהבת אותה. חשבתי על הערכים שלי והחלטתי שאתנגד לה. אני לא רוצה לפרק נישואין. אני לא בטוח אם אני צריך להגיד לה לעצור או פשוט להתרחק ממנה (אני חושב שהאחרון). אשקר אם הייתי אומר שזה לא קורע חור ברגשות שלי בכנות. אני לא מושלם לשני, שכבתי עם נשים נשואות כשהייתי צעירה בהרבה. בדרך כלל כולם מפסידים ולעיתים קרובות רגשותיו של האדם היחיד הם אלו שדפוקים בהם ביותר. אולי דבר אחד קטן שאני יכול להתנחם בו הוא שמכל הכאב בניתי קצת אופי.
מלבד תופעת הלוואי הבלתי מכוונת, אני מקווה שהחיים שלי ימשיכו להשתפר מכאן והלאה. אולי אוכל למצוא גברת לא קשורה ולהיות במערכת יחסים אחרי הכל 🙂
TLDR: 90 + ימים, אני לא בטוח כמה מההרגשה שלי נהדרת אני יכול לייחס ל- nofap (בגלל זה מוביל לי לנסות דברים אחרים) אבל אני חושב שזה עזר לא מעט.
קישור - דוח 90+ יום (NF / Pornfree) - חרדה / דיכאון נרפא?
by Benji998
;