כשגיליתי את האוננות לראשונה כשהייתי בת 11, מעולם לא ידעתי כמה שליטה תהיה בה על חיי. כעבור למעלה מעשור חשבתי שלעולם לא אצליח לבעוט בהרגל וכמעט התפטרתי מהעובדה שאעסוק בזה למשך שארית חיי. זה גרם לי לשנוא את עצמי, השתמשתי בזה כדי לפנטז על קיום יחסים אוהבים במקום, והייתי צריך לעשות את זה, וזה היה החלק הגרוע ביותר. לא להיות בשליטה על הגוף שלי.
היום זה היום ה -90 בו הייתי במצב קשה. אני מסתכל על אפליקציית הדלפק ליום ואני פשוט נדהם. השבועיים-שלושה הראשונים היו לעזאזל, והבנתי התמכרות באופן שלא היה לי מעולם. באותה נקודה עשיתי זאת יום אחד בכל פעם. זה מעולם לא היה, "בוא נעשה את זה ל -90 יום", זה היה "פשוט תעבור את היום, ואנחנו נעשה את זה שוב מחר."
בגיל 90 יום זו פשוט דרך חיים עכשיו. ואני מרגיש אותה החלטה שקיבלתי ביום 1. אני לא צריך את זה כדי להיות מאושר ונמאס לי לחשוב שאני כן. אחרי למעלה מעשור של לחימה מצאתי אתכם וחשבתי "אם הם יכולים לעשות את זה, אני בטוח שככל לעזאזל יכול. מספיק די, אני חולה בזה. ” והנה אני!
מצב הרוח שלי יציב הרבה יותר, עברתי לחיות לבד, אני מאושר יותר, אני מאוהב יותר בגופי, והביטחון שלי אט אט השתפר. אני משתמש בחוט דנטלי מדי יום, מתאמן לעתים קרובות והתחלתי לקרוא שוב. עדיין אין לי את הביטחון המשתולל הזה שחלקכם מדברים עליו, אבל פלירטטתי עם בחורה לפני כמה ימים מבלי שהבנתי, וזה שימח אותי כי זה היה כל כך הרבה זמן.
ברוב הימים אני לא מרגיש פיתוי, אבל בימים מסוימים אני עושה זאת. כשזה קורה, אני רק חושב איך כבר עשיתי 90 יום, אז מה עוד אחד? אני כל כך שמח שלבסוף, אחרי שכמעט איבדתי את כל התקווה, השתלטתי על זה ועכשיו אוכל להביא את זה לחבר'ה שאני עוזר לשמור עליהם דין וחשבון.
אל תאבד תקווה. יום אחד, תבין, באמת תבין שאתה יכול לעשות את זה. אחרי זה, לא משנה כמה קשה יהיה, אתה תישאר חזק.
אהבה לכולכם, והמשיכו.
קישור - 90 יום למצב קשה. מעולם לא חשבתי שאגיע לכאן.
by Babbledoodle
;