שימוש בפורנו וזה הקשר למה שטכנולוגיית המדיה עושה כרגע לבני אדם.

NoFap וזה הקשר למה שטכנולוגיית התקשורת עושה כרגע לבני אדם.

רבים מאיתנו מגיעים מכיוון שזיהינו את ההשפעות שהייתה לטכנולוגיה על המוח שלנו וכיצד היא עיוותה את מנגנוני התגמול שלנו. בבסיס ההשפעות השליליות של אוננות עומדות הסיבות שנוצרו בהתקדמות הנפיצה של המדע וההנדסה במאה שעברה, אשר בתורם יצרו דרכים נוחות לייצור, ובסופו של דבר לייצור המוני, מדיה. המצלמה, הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב, ולבסוף האינטרנט. הגענו למצב בו התקשורת נמצאת במרחק שניות, מוכנים לרשותנו לשימוש. רובנו כאן ראינו מה זה יכול לגרום לאוננות: הרדמת חיים. אך מה לגבי הדרכים האחרות בהן הטכנולוגיה מעצבת את אופן פעולנו ואת מי שאנחנו הופכים להיות?

"משעשעים את עצמנו עד מוות" מאת ניל פוסטמן מתייחס לשאלה זו. הספר הוא ביקורת חותכת על מה שעושה טכנולוגיה תקשורתית לבני אדם, ואת ההשלכות שהיו לה על פוליטיקה, חינוך, דת ושלל תחומים אחרים בחיינו. הוא נכתב לפני עשרים שנה, כך שהמדיום העיקרי שמתח עליו ביקורת הוא הטלוויזיה, אך היא עדיין מחזיקה הרבה מדיה המציפה אותנו כל יום. אם הם נקראים בשילוב עם "הרדודים: מה האינטרנט עושה למוחנו", כל אחד יהיה זהיר ומודאג מההשפעות השליליות שיש לטכנולוגיה על יכולתנו לקלוט ולנתח מידע. שתיהן גם קריאות קצרות יחסית, ואני ממליץ עליהן בלב שלם.

בתקופתי כאן ראיתי כמה התייחסויות למטריקס. במיוחד שלאחר העיסוק ב- NoFap זה הרגיש כאילו מנותקים אותו מהמטריצה. זה לא מקרי. כדי לבסס את הקשר בין ההשלכות השליליות של הטכנולוגיה שהזכרתי לעיל, הנה הקדמה של הספר "משעשעים עצמנו עד מוות", שבו המחבר משווה בין הרומנים הדיסטופיים של ג'ורג 'אורוול ואלדוס האקסלי:

"שמנו עין על 1984. כשהגיעה השנה והנבואה לא, אמריקאים מתחשבים שרו בשקט בשבח עצמם. שורשי הדומוקרטיה הליברלית היו. בכל מקום אחר שהטרור קרה, לפחות, לא הגיעו אלינו סיוטים אורווליאניים.

אם שכחנו שלצד הראייה האפלה של אורוול, היה עולם אחר - קצת יותר מבוגר, קצת פחות מוכר, מצמרר באותה מידה: העולם האמיץ החדש של אלדוס האקסלי. בניגוד לאמונה הרווחת אפילו בקרב משכילים, האקסלי ואורוול לא ניבאו את אותו הדבר. אורוול מזהיר כי יתגבר עלינו דיכוי שהוטל חיצונית. אך בחזונו של האקסלי, אין האח הגדול נדרש למנוע מאנשים את האוטונומיה, הבגרות וההיסטוריה. כפי שהוא ראה זאת, אנשים יאהבו את הדיכוי שלהם, יעריצו את הטכנולוגיות שמבטלות את יכולתם לחשוב.

ממה שאורוול חשש הם אלו שיאסרו ספרים. מה שהאקסלי חשש הוא שלא תהיה שום סיבה לאסור ספר, כי אף אחד לא ירצה לקרוא ספר. אורוול חשש ממי שימנע מאיתנו מידע. האקסלי חשש ממי שייתן לנו כל כך הרבה שנגרם לנו פסיביות ואגואיזם. אורוול חשש שהאמת תוסתר מאיתנו. האקסלי חשש שהאמת תטבע בים של חוסר רלוונטיות. אורוול חשש שנהיה תרבות שבויה. האקסלי חשש שנהפוך לתרבות של מה בכך, עסוק באיזה שווה ערך לחושות, לסביבת האורגיה ולגוש הזנב הצנטריפוגלי. כפי שציין האקסלי ב- World Brave New World Revisited, הליברטריונים האזרחיים והרציונליסטים שנמצאים תמיד בכוננות להתנגד לעריצות 'לא הצליחו לקחת בחשבון את התיאבון האינסופי כמעט של הגברים להסחות דעת.' בשנת 1984 הקסלי הוסיף כי אנשים נשלטים על ידי גרימת כאב. בעולם החדש האמיץ הם נשלטים על ידי גרימת הנאה. בקיצור, אורוול חשש שמה שאנחנו שונאים יהרוס אותנו. האקסלי חשש שמה שאנחנו אוהבים יהרוס אותנו.

ספר זה עוסק באפשרות שהקסלי, ולא אורוול, צדק. "

אל תעצור רק באוננות. אני קורא לך להיות ספקן לגבי ההשפעות שיש לטכנולוגיה באזורים אחרים בחייך. כאדם שהקריירה המתוכננת שלו תלויה בפרודוקטיביות שלי ובאופן שבו אני סופג ומעבד מידע, אני צועד בזהירות לפני שאני מסכים לאמץ שימוש בטכנולוגיה.