אני גאה לומר שהשלמתי את המסע של אתחול מחדש של יום ה- 90. במהלך המסע הזה סיפורי ההצלחה שפורסמו כאן עזרו לי במאבק שלי נגד ההתמכרות הארורה הזו. לכן אני מרגישה שזה רק נכון שאני מספקת ותורמת גם את החוויה שלי. אני מקווה שהסיפור שלי יכול לעזור לאלה מכם שנאבקו להיפטר מעצמכם מהתמכרות זו ולבסוף לנתק את שרשראות ה- PMO. לראשונה הוצגתי לחומר פורנוגרפי בגיל 13, אני עכשיו 25. התמכרות לשנת XX שהתחזקה עם הזמן. במהלך ההתמכרות שלי, פיתחתי חרדה קשה, פרנויה ותנודות במצב רוח שיכולות להשוות להפרעה דו-קוטבית. ככל שחולפות שנים סוף סוף הגעתי למסקנה שיש לי בעיה ואולי זה כרוך ב- PMO. לאחר מכן, גידשתי וגוגלתי עד שמעדתי את YBOP. שעות ושעות חולפות בזמן שקראתי מאמר אחר מאמר. בגלל זה החלטתי לבצע שינוי, אתחל את עצמי מחדש עם 12 ימים ללא PMO ו- MO. מעט מאוד שהכרתי, זה יהיה האתגר הקשה ביותר אי פעם הייתי מתמודד.
כשהתחלתי במסע, הימים הראשונים היו עינויים. היו לי תקופות של אין PMO במשך שבוע ונפלות תחת כישוף ההתמכרות. מה שהחמיר את המצב היה העובדה שאחרי שבוע הייתי מתכוונת. הוניתי את עצמי כשחשבתי שזה בסדר. חשבתי שאעשה זאת רק פעם בשבוע ואוריד לאט את התדירות. אה, איך טעיתי, ולא להקטין, מה שהפך לשבוע של שום PMO לא הפך לימים, מה שהפך לימים הפך לשעות. חזרתי במצערת על ההתמכרות שלי. לא היה לי מושג איך לעצור את עצמי. זה היה כאילו הייתי שקוע בתוך חול טובעני, ככל שנלחמתי יותר, שקעתי מהר יותר. הרגשתי חסר תקווה ואז הגיעה ההבנה. דמיינתי את עצמי נאבק ובסופו של דבר נשבר לרצון ההתמכרות ועושה את המעשה. אחר כך נגעלתי מעצמי. נגעלתי מהעובדה שהפורנו הוא מרכז עולמי. זה היה הנקודה בה ידעתי שעלי לכבוש את השד הזה.
התחייבתי עכשיו בכוונה ללא ראש ממשלה ומו"מ. ככל שהגיעו הימים הראשונים, הרגשות התחלפו למעלה ולמטה כמו רכבת הרים. כשהגעתי ליום ה- 3, ניסיתי להסיח את דעתי עם סרטים ואנימה. בזמן שצפיתי באנימה שכותרתה One Piece, הגעתי לנקודה רגשית ביותר בסדרה ודמעות החלו לזרום. מעולם לא בכיתי ככה לפני כן, הרגשות שלי היו באי סדר. כשהגעתי ליום ה- 4, הרגשתי טוב יותר ומצבי הרוח שלי התרוממו והפכתי כמו הורוסקופ ליאו, הייתה לי נטייה שטופת שמש. שיחתי עם אנשים על ימין ועל שמאל. אנשים היו תוהים אם זה באמת אני או יותר נכון חייזרים חטפו אותי והחליפו את מוחי בישות אחרת. עם זאת, ביום 5, הכל שוב התרסק. זה הרגיש כאילו יש לי את משקל העולם על כתפי. המוצא היחיד שלי לכאב הזה היה דרך כתיבת כל המחשבות ביומן.
עם חלוף השבוע הראשון, ראשי חש כבד מאוד, כאילו נפגעתי בפטיש מזחלות ביום הקודם. זה יישאר איתי עד שבוע 11. הייתי מוטרדת בערפל מוחי ועייפות קיצונית. לא היה לי שום פיתרון לסוגיות האלה מלבד להילחם ולהמשיך לנמנם במהלך היום. היו גם תקופות זמן בהן גם אני סבלתי מנדודי שינה. למרבה האירוניה, הרגשתי יותר אנרגיה מאותם ימים ולא מהימים שבהם באמת ישנתי. ככל שהשבוע ה- 2 נמשך, הבנתי שאני צריך תמיכה. אז התווכחתי עם המנטור והחבר שלי, הוא סיפק לי פורקן ותמיכה. זה היה דבר שעזר לי מאוד. תוך כדי התוודותי, הוא נתן לי מקום של ביטחון בו אוכל לבטא בחופשיות את מה שאני מתביישת בו. הוא יהפוך להיות עמוד תמיכה עבורי.
כשהגיע השבוע ה- 3 התחלתי לחפש פעילויות שיסיטו את הדעת מהתמכרותי. אני שוקע בלהט הצילום והכתיבה שלי. התחלתי לטייל יותר ויותר בצילום הנוגע לטבע. התחלתי גם לכתוב ולהלחין כמה רומנים, ספר זכרונות, שירה ומילים. השתמשתי בזה ככלי להיפטר מפיתוי כשהוא דפק על דלתי. בכל פעם שזה התקשר הייתי צולל עוד יותר לתחביבים שלי, ולא מאפשר לו להשתלט. מצאתי גם שהפיתוי הגיע בקצב תכוף יותר כשלא היה לי מה לעשות.
כשהגעתי לשבוע הרביעי, התחלתי להתאמן שוב ביתר שאת. כשהייתי מתאמן בחדר הכושר, הרגשתי כאילו גופי פגע במישור ולא הצלחתי להשיג רווחים נוספים. להפתעתי, ככל שהתאמנתי כעת, נראה כי צורת גופי משתנה. עם כל אימון, יכולתי לראות תוצאות רבות יותר. מעולם לא הבנתי ש- PMO יכול להשפיע על גופי במידה זו. זה היה גם הזמן שהתחלתי להבחין בפחות נשירת שיער במקלחת. ההשקפה שלי נעשתה חיובית יותר ויותר. תמיד הרגשתי חרדה קיצונית כשניצבתי בפני נשים מושכות. העצבים שלי היו מונעים ממני להיות אני עצמי והחרדה תסתום את פי. מעולם לא הצלחתי לומר את הדברים שרציתי. עם זאת, ככל שהגיע שבוע 4 הרגשתי עלייה בביטחון. התחלתי לשים לב לנשים יותר ויותר. הם נראו נעימים למראה ולא רק אובייקטים מיניים. העיניים שלי היו ננעלות איתן כשהן מצחקקות חולפות. נדהמתי מהביטחון החדש שלי. עם זאת, עדיין לא הייתי בטוח מספיק כדי לגשת. אז ידעתי שאני צריך להילחם ולסיים את האתחול של 4 יום.
השבוע ה- 5 וה- 6th יהיה סיפור אחר. מצבי הרוח שלי צנחו שוב. שמתי לב גם כשאכלתי גרוע, זה יגרום למצב רוחי להחליף רע. ואז הלאה, אכלתי בריא ככל שיכולתי. הארוחות שלי כללו בעיקר בשרים רזים, ירקות, פירות, פסטה של אורז חום וחיטה בורגול. הייתי משחרר גם את כל צערי דרך כתבי-עת ומנהל שיחות ארוכות עם מקורב שלי שוב.
כשרגעתי בשבוע ה- 7 וה- 8th, נכנסתי לקו שטוח. לא היו לי רצונות לנשים, לתחביבים או סתם לאנשים בכלל. זה הרגשתי שנפלתי תחת כישוף הדיכאון. גבריותי נראתה כאילו נפלה תחת תרדמה עמוקה. רק שאלתי את עצמי כמה זמן ייקח לו להתעורר, אולי עד ליום שתגיע נסיכה ותתן לו נשיקה.
כשאני נכנס לשבוע העשרים, רמות האנרגיה שלי מתחילות לעלות, השקפותי הפכו חיוביות יותר לדרמטית, ומוחי התבהר. למרות שעוד מעט ערפל מחשבותי, אני מרגיש מחודש. בעבר תמיד הרגשתי שאני זומבי. כזה שפשוט זז אבל מת בפנים. זה מרגיש כאילו נולדו בתוכי חיים חדשים. התשוקות שלי מביאות לי יותר תשוקה וחיי השתנו. מתחילת המסע הזה ידעתי שיש לי התמכרות. מה שלא ידעתי זה איך ההתמכרות הזו מרוקנת את נשמתי וממש מוצצת את החיים ממני. וכפי שאני עומד כעת, הפכתי את התפקיד. אני מחזיק כעת את חיי ההתמכרות הזו ועכשיו אטיין אותה אט אט. לעולם לא אפול תחת כישוף ההתמכרות.
כשאני נכנס לשבוע העשירי, נדודי שינה ושפעת כמו תסמינים מכה בי. אני לא בטוח אם הסימפטומים דמויי שפעת נגרמו כתוצאה מההפעלה מחדש שלי או שמא אכן הייתה לי שפעת. במהלך נדודי השינה זה נמשך ימים ולבסוף נמאס לי. נסעתי לכיוון מרק ידוע בקהילה הסינית במטרה לנסות לפתור את נדודי השינה. זהו מרק המורכב מתמרים אדומים מיובשים ולאחר צריכת המרק הזה, ווה לה! סוף סוף היה לי מנוחת לילה טובה. שמתי קישור למתכון בהמלצות.
עם תחילת השבוע ה- 11, נותרו כמויות עקבות של פרנויה וחרדה. עם זאת, עוצמת הפרנויה והחרדה פחתו במספר קפלים. פיתחתי גם מערכת יחסים טובה יותר עם עצמי. כעת אני רואה את ההתעללות שעברתי לגופי. אני מקשר קשרים עם כל מערכות היחסים הלא בריאות שבחיי, יכול להיות שהם התמכרויות או אנשים. אני מכבד את עצמי עכשיו הרבה יותר. שמתי לב גם להבדל באופן בו אני רואה נשים כעת. בעבר, למרות שהם עשויים להיות יפים, תמיד התבלטו פגמים. התנפנתי על ידי פורנו לחפש שלמות שפשוט לא קיימת. עכשיו אני מסוגל להעריך נשים במובן חדש שנמצא.
ובכן היום סוף סוף הגיע, שבוע 12! העליות והמורדות עדיין נשארות. עם זאת, השיאים עולה על השפל. במאמץ לשפר עוד יותר את בריאותי, חזרתי למרק שצרכתי כשהייתי צעיר יותר, מרק מיסו. למרבה הפלא המרק הזה עזר לי בחיפוש אחר שינה. שמתי לב שכשאני צורכת קערת מרק מיסו לפני השינה, אני מסוגלת לישון קל יותר ועמוק יותר. הרגשות שלי עדיין נשארים מעט מפוזרים וחרדה ופרנויה עדיין נותרים. הוא פחת בכמיילים לעומת המקום בו היה לפני האתחול מחדש. ואפילו כאשר 12 שבועות מסתיימים עכשיו, אני מבין שהמאבק שלי לא ייגמר. אני מתכנן אף פעם לא להציע שוב ואני מאוד מחויב לזה. במהלך השבועות האלה, עשיתי MO פעמיים. עם זאת, זה היה רק אחרי החודשיים הראשונים של לא היו PMO ו- MO. אספתי גם מדיטציה וככל שחרדה ופרנויה מתגנבת, אני פשוט עושה מדיטציה וזה מרגיע ומרגיע אותי. הפכתי את זה לשגרה למדיטציה בכל בוקר אחרי שאני מתעורר. ערפל המוח עדיין נשאר. עם זאת, ירידה של לפחות ב- 12%. זה רק מראה שלכולם יש את התאוששותם שלהם. אל תתקל כשאתה לוקח יותר מהאחרים! בהצלחה במאמצים ולעולם אל תוותרו!
המלצות
- דמיין את עצמך מול מסך עושה את המעשה והתמכר לזה. (זה מגעיל אותי עד כדי כך שידעתי שאני צריך להפסיק.)
- נהל יומן ושחרר את כל הרגשות עליו (זה עזר לי לשמור על שפיותי במהלך אתחול מחדש).
- אמון באדם ראוי לאמון או שתמיד תוכל לקבל תמיכה באופן אנונימי דרך אתר זה. (הם הפכו להיות עמוד התמיכה שלך כפי שעשה לי.)
- קח תחביבים לשעבר או חדשים (בכל פעם שהפיתוי דפק, הייתי זורק את עצמי בעולם התחביבים שלי כדי להסיח את דעתי).
- תאכל בריא. (כשאכלתי לא בריא זה החמיר את מצבי הרוח.)
- לנדודי שינה, שתו מרק תמרים אדום ומרק מיסו. (זה איפשר לי לישון)
http://www.homemade-chinese-soups.com/red-date-soup.html ניתן להכין מרק מיסו בקלות בעזרת משחת מיסו, ניתן למצוא אותו ברוב חנויות המכולת האסיאתיות שלך. ממיסים את משחת המיסו במים חמים ומערבבים רכיבים אחרים כרצונכם, ווה לה! הכל נעשה! (המתכון האישי שלי הוא שריו מיסו, זרעי צ'יה, ציציות חתוכות לקוביות וטופו.)
- מדיטציה (הרגיעה אותי והרגיעה אותי).
שינויים בולטים
- בהירות המחשבה
- השקפה חיובית יותר
- קול עמוק יותר
- עיניים רגועות (העיניים שלי נראו תמיד תוקפניות)
- פחות נשירת שיער במהלך הכביסה
- הגדרה נוספת במסת השריר מאימונים
- ירידה בחרדה
- ירידה בפרנויה
- יותר אנרגיה
- שינה עמוקה יותר ופחות נדודי שינה
- כבוד עצמי חדש מצא
- כבוד ומשיכה חדשים לנשים (כבר לא רואה בהם אובייקטים)
- הגבריות שלי עולה בכל הזדמנות בלי שום קשיים מה שבכל בוקר, שמו עכשיו שברולט כי הוא בנוי כמו סלע!
אלה השינויים העיקריים שעברתי במהלך אתחול מחדש של יום 90.
מילים אחרונות
האמין בעצמך. גם אם אנו נופלים, נחזור לגבות. אם נפול 100 פעמים, זה פשוט אומר שעלינו לגבות 100 פעמים. לעולם אל תוותר. הדרך קשה, אך התמורה שווה את זה. מיום 1, זה אולי נראה כאילו נכנסנו למנהרה השקועה בחושך. חושך השרשרת שקשרה אותנו, התמכרות. עם זאת, בכל מנהרה יש אור בקצהו. האור הזה מגיע בעוד 90 ימים. אל תפגום, יש לך את התמיכה שלי! עכשיו הניחו את השדים האלה לנוח!
אל תהסס להשאיר שאלות או הערות, אני אענה במהירות האפשרית.
תודה על הקריאה והאיחולים!
נ.ב - אנא זכרו שגופנו בנוי בצורה שונה, מה שעשוי להיות פרק הזמן עבור אחד יכול להיות שונה עבור אחר. אחד יכול לקחת 60 יום לאתחל ולהבריא בעוד שלאחר לוקח 180. אל תקשקש והמשיך הלאה. חדש שאתה רק מחכה מעבר לאופק, האם תסתכן באתגר?
קישור - פוסט - וני וידי ויצ'י
על ידי - קטנה שטיי
;